וַיָּנַיָּא

וַיָּנַיָּא(וָהוֹנַ׳) וַויָּנַיָּיה m. pl. (denom. of וַי or וָהּ) woe-makers, a word coined in opposition to הוללים (merry-makers), and defined by אללי as a play on הולל־. Pesik. Aḥăré, p. 170a> קוי להון ווי נייה אלו שביאין אלליוכ׳ (Ar. זהיינא, corr. acc.) called them (the hollim, Ps. 75:5) vayyanaya, those who bring allay (woe) ; Lev. R. s. 17 זהוניא (corr. acc.; ib. s. 20 אלליא); Tanḥ. Aḥăre 2 זה והנייא ed. princ. (later ed. פסוק זה הוללים, corr. acc.); Tanḥ. ed. Bub., ib. 3 דהוניא; Yalk. Lev. 524 וי וייה (corr. acc.); Yalk. Ps. 811 זוהנוייא, זוהוניא (corr. acc.).